ביהמ"ש העליון זיכה מחמת הספק מורשע בעבירות של ניסיון לרצח

השופט י' אלון:

           המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בארבע עבירות של ניסיון לרצח ובתשע עבירות של היזק בזדון, ובשל כך נגזר דינו לעשר שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.

           בפנינו ערעורו של המערער כנגד הרשעתו, ולחילופין כנגד גזר דינו.

ההליכים בבית המשפט קמא

1.        להלן תמצית העובדות בהן הואשם המערער בבית המשפט קמא. בתקופה הרלבנטית היה למערער חבר בשם דני טיקמן (להלן: דני), אשר שירת אותה שעה כחייל בשירות סדיר בבסיס צבאי באיזור חיפה (להלן: הבסיס) בתפקיד נשק. בליל 12.10.00 ישבו דני והמערער בקיוסק בקרית ים ולגמו בקבוקי בירה. סמוך לחצות ביקש דני את המערער להסיעו במכונית (של דני) לבסיס, על מנת לקחת נשק. כשהגיעו סמוך לשער הבסיס, ירד דני מהמכונית, נכנס לבסיס, ניגש לנשקיה וביקש מהמש"קית התורנית את מפתחות הנשקיה בתואנה כאילו שכח שם את חפציו. היא מסרה לו המפתחות. דני נכנס בעזרתם לנשקיה, הוציא עמו רובה 16-M מקוצר (להלן: הרובה) ומחסנית מלאה ב-29 כדורים, יצא את הבסיס ונכנס למכונית בה המתין המערער.

           המערער נהג את המכונית לרחוב יפו בחיפה, ושם באיזור המסעדות פתח דני את חלון המכונית שלצד מושבו, הכניס המחסנית לרובה, דרך את הנשק, השעין את הקנה על חלון הדלת הקדמית והחל בירי אוטומטי לכיוון אנשים שהיו באותה עת באיזור המסעדות, בהאמינו כי אותם האנשים הם ערבים.

           עוד נטען בכתב האישום, כי מלכתחילה נטל דני את הרובה והתחמושת על מנת לירות בערבים ולפגוע בהם, וזאת כנקמה על אירועי אותם הימים שבהם נחטפו ונרצחו חיילים בשטחים.

           אשר למערער, על פי הנטען בכתב האישום שיתף דני את המערער בכוונותיו אלה, ומתוך ידיעת המערער שזו כוונתו של דני, נהג המערער את המכונית באותו המסלול במהלכו ביצע דני את הירי האמור, תוך שהוא מסיעו במכונית למטרה זו ומחזק את ידיו, וכי בכך פעל המערער בצוותא חדא עם דני בניסיון לרצוח את האנשים שנקלעו לאותו מטווח ירי.

           כתוצאה ממטחי הירי שירה דני לעבר האנשים שהיו באותן המסעדות, נפצעו ארבעה אנשים. כולם פונו לבתי חולים ועברו ניתוחים, כאשר לאחד מהם נגרמו פגיעות גולגולת ומח קשות. כמו כן, גרמו היריות לנזקים של ממש בשישה בתי עסק, ולשתי מכוניות שחנו לצד המדרכה.

2.        נקדים ונציין, כי כנגד דני הוגש כתב אישום בנפרד, ובו יוחסו לו אותן העבירות. הוא הורשע בדינו בבית המשפט המחוזי בחיפה, ונדון לעונש מאסר של 14 שנים. ערעורו על הרשעתו ועל מידת עונשו נדחה בבית המשפט העליון ביום 12.12.05 (ע"פ 2454/02).

           לבקשת המערער דנן, נדחה מועד הדיון בערעורו שלו עד לאחר מתן פסק הדין בערעור שהגיש דני, ומכאן עיתוי הדיון בערעור דנן ובפסק דין זה.

3.        בתשובתו לכתב האישום כפר המערער בכל המיוחס לו, למעט עצם חברותו עם דני, מפגש השתיה עמו שקדם לאירועים והעובדה שאכן הוא זה שנהג את המכונית לאורך המסלול שמהבסיס ואילך. גירסת המערער בעדותו ובאימרותיו בחקירה, התמצתה בטענתו כי השתכר באופן משמעותי ביותר במהלך אותן השעות בהן ישב עם דני בקיוסק שבקרית ים טרם צאתם למסלול אותו הלילה, וכי אינו זוכר מאום מכל הקורות אותו במהלך הלילה. לטענתו, לא היה לו מושג אודות זממו הנפשע של דני וכוונתו "לירות בערבים" כנקמה לפיגועים בהם נפגעו חיילי צה"ל אותם הימים. לדבריו בעדותו (עמ' 160 לפרו'), אילו היה יודע שאלו כוונותיו של דני, לא היה נוסע עמו והיה מנסה למנוע ממנו את ביצוע הפשעים.

           דני עצמו העיד כעד תביעה במשפטו של המערער (לאחר שהורשע ונגזר דינו). בעדותו ובאמרותיו בחקירה שהוגשו כמוצגים מטעם התביעה, הוא מסר בעקביות כי לא שיתף את המערער בכוונותיו. לא אמר לו כי נטל את הרובה מהבסיס בכוונה "לירות בערבים", כי ביצע את הירי בעצמו - תוך שניה או שתיים - מבלי שהמערער ידע או יכול היה לדעת על כוונתו זאת. לדבריו (עמ' 138 לפרו'):

"הכל היה ספונטני, ואם הוא (המערער) היה יודע, הוא לא היה נותן לי לעשות את זה, שאני לא אסתבך. הוא (המערער) לא ידע כלום, כבוד השופטים, הוא לא ידע כלום. באמת".

4.        בסיכומיו בבית המשפט קמא טען המערער כי לא הוכחה מודעותו, ידיעתו או מעורבותו בעצם כוונותיו של דני, וזאת ברמה השוללת סיווגו כמבצע עיקרי או כמסייע לאותם המעשים, וכי נוכחותו לצד דני בעת ביצוע הירי היתה ללא כל מחשבה פלילית מצידו.

           עוד טען המערער, כי נוכח הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא, לרבות חוות הדעת הטוקסיקולוגיות ועדות המומחה ד"ר גופר, מתבקשת המסקנה כי בעת ביצוע המעשים היה הוא במצב של שכרות ברמה המסייגת את אחריותו הפלילית בהתאם להוראות סעיף 34 ט' לחוק העונשין.

הכרעת הדין קמא

1.        בית המשפט קמא דחה את טענת סייג האחריות הפלילית של השכרות לו טען המערער. המומחה ד"ר גופר העריך, כי ריכוז האלכוהול בדמו של הנאשם - בזמן ביצוע העבירות - נע בין 150 מ"ג אחוז ל-300 מ"ג אחוז (יצויין, כי בדיקת הדם מהמערער נערכה כ-15 שעות לאחר האירועים, והערכתו האמורה של המומחה נעשתה בהתאם). המדובר אמנם בריכוז גבוה. לשם דוגמה, סף השכרות לעניין נהיגה על פי תקנות התעבורה הינו 50 מ"ג. עם זאת, קבע בית המשפט קמא מתוך הראיות שבפניו כי התנהלות המערער במהלך אירועי אותו הלילה, נהיגתו את המכונית מרחקים ניכרים באזורי תנועה סואנים ועדויות שונות לגבי תגובותיו מיד לאחר שהסתיימו האירועים - כל אלה שוללים את התקיימות הגנת ה"שכרות", שכן הגדרת ה"שכרות" לעניין זה בסע' 34 ט'(ב) הינה:

"מצב של שכרות - מצב שבו אדם נמצא בהשפעת חומר אלכוהולי ... ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש בשעת המעשה להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה".